דברים לזכרו של גולן (6.6.11)  / אייל בן-מלך

אני רוצה לדבר קצת על התקופה בה אנו נמצאים ועל התחושות והרגשות שמלווים אותי.

האזכרה של גולן מתקיימת תמיד בתקופה שהיא מאוד שמחה: שיא האביב ובוא הקיץ ואיתו החופש הגדול, חג הפסח, יום העצמאות, חג יום ירושלים, מחר בערב חג שבועות...

אירועים רבים מתקיימים בתקופה זו של השנה: לפני שבועיים הייתה בר המצווה של אלמוג, בשבוע שעבר חגגנו מסיבת יום הולדת גדולה לורדה, ביום שישי האחרון היינו בבר מצווה כפולה לשני בני דודיי מניו יורק, ומשם נסענו למסיבת בריתה. בשבת בבוקר היינו באזכרה של גולן בבית הכנסת, ומשם הלכנו לחגוג את שבת החתן של ילדי בר המצווה.

היום אנחנו פה, מציינים 31 שנים ליום בו נספה גולן. מחר ערב שבועות, חג מאוד חשוב ומאוד שמח, ואנו זוכים לארח בו בשמחה אצלנו בבית את המשפחה של מיכל. למחרת נבוא לאמא ואבא וגם איתם נציין את החג. בזמן זה נולד נכד חדש לדודה רונית, בן לליאת, ביום שישי הקרוב ניסע לחגיגה של שירה, בתם של צחי ויפית, ובע"ה נדע עוד המון אירועים שמחים בקרוב.

התחושות מאוד מבולבלות ומטעות. אני באמת מאוד שמח בשמחות האחרים, אבל כאשר זה כל כך מתערבב עם האזכרה של גולן, וברקע הגעגוע העצום לגילי, זה מאוד קשה ולעיתים אף מלווה במסכה ובהעמדת פנים.

חשוב מאוד וזו מצווה גדולה לשמוח בשמחת אחרים, וכך באמת אני משתדל. אבל זה מלווה בכאב אישי מאוד גדול, שמכנס אותי עם משפחתי הקטנה ועם עצמי לבד, כשמסביב ההמון שמח וצוהל ואינו יודע ואינו חש במה שמתחולל אצלי, וטוב לו שכך.

בתקופה זו היינו אמורים לחגוג עם גולן אירוע מאוד שמח, גולן היה צריך להיות עכשיו בן 40.

גיל 40 משמש ציון דרך משמעותי בחיים, מעבר אמיתי. רבים מהאנשים המגיעים לגיל זה דואגים לציין זאת בקול תרועה גדולה. זהו גיל שרואים בו המון עשייה: הקמת בית, משפחה וילדים, קריירה, עיסוקים חברתיים.

זהו גיל שבו כבר חושבים על השלב הבא בחיים: לימודים אחרים, עשייה למען האחר, דאגה להורים המתבגרים, חסכונות עבור הילדים שהולכים וגדלים ועוד מעט יעזבו את הקן, ביצור הבית המשפחתי הקטן. אכן גיל 40 הוא משמעותי מאוד.

אח שלי הבכור גולן לא בן 40, ואי אפשר לדעת מה היה קורה אילו...

חייו נעצרו בגיל 9 כאשר צעד להנאתו עם אהוביו, המשפחה והחברים.

גולן מאוד אהב ספורט, וצעדת ירושלים הייתה חלק גדול ושמח מחייו הקצרים. בגיל 9 הוא סחף איתו יחד את חבריו למקום בו סיים את חייו: למרגלות הר הזיתים מול חומות ירושלים, בירתנו האהובה. גולן נהרג כשהוא מאושר ושמח, וכך היה כל חייו. כך אני זוכר את גולן.

הייתי רוצה לראות כיום את אחי הבכור, את אשתו וילדיו, להתייעץ איתו, לשמוח איתו, לחגוג ביחד שבתות וחגים, לצעוד ביחד כל המשפחות שלנו עם הדס וגילי בצעדת ירושלים, אבל אני משתדל לא לדמיין ולא לחשוב מה היה קורה אילו...

אני זוכר את גולן, אחי הגדול, קטן מאוד. אני זוכר אותו כמו שהוא היה באמת: ילד מקסים, תמים, חכם, חברותי ואהוד מאוד, שמח, דואג, מחבק - ילד טוב ירושלים.

דברים לזכרו של גולן (17.5.10)  / אייל בן-מלך

לזכרו של גולן ז"ל, 30 שנים.

אני מאוד נרגש לעמוד פה בגן השעשועים שליד "גני הניה", במקום בו בחרנו לפני שלושים שנים לבנות את האנדרטה לזכרם של גולן ורינה ז"ל. ואפילו משמח אותי לראות שבלי כל קשר העירייה סידרה פה את המקום והוא מאוד "מזמין" לילדים.

התאספנו פה, משפחתו של גולן, חברים מהעבר ומההווה, ואנשים יקרים ששומרים איתנו על קשר חם ומיוחד מאז אותו מקרה טרגי. אותו מקרה שהשאיר את אמא ואבא בשנות השלושים לחייהם הורים שכולים עם שני ילדים קטנים בבית, הדס ואני...

החלטנו לבוא הנה היום כדי לחדד לכולנו את הזיכרון מאותו מקרה, כדי להתחבר יחד בעצב ובגעגוע ולזכור את גולן שלנו, גולן אחי הבכור. לעיתים נדירות יוצא לי לומר "אחי הבכור", כי אני כמעט שלא זוכר שיוך שכזה, למרות שכל חיי לא הייתי הבן הבכור, אלא כנראה הגדול.

מאז לפני חודש, כשהחלטנו לקיים פה את האזכרה, יצא לי לעבור כאן כמעט כל יום. להיכנס, להסתובב, להריח, להרגיש, לחוש את אותה ילדות נשכחת, ילדות נפלאה של שני אחים קרובים מאוד בגיל, חברים טובים. גולן גדול, חכם, דואג, מסור ואחראי. ילד בקושי בן תשע, אבל תמיד מוביל - מוביל בלימודים, מוביל בספרייה, מוביל במחניים, מוביל בכדורגל, מוביל ביחד עם כולם, וכולם איתו ביחד. ואני האח הקטן, משתרך מאחור, וגולן אינו שוכח אותי לעולם.

כאן, מאחוריכם, גולן ב"גן מימי" ואני ב"גן אהובה", משחקים בחצר המשותפת. במדשאות שבין הבניינים, מדשאות שפעם היו רחבות ידיים, שיחקנו כדורגל, ובנינו "מחנות" על עצים. גולן מוקף בחבריו לכיתה, הכיתה שענת היא המחנכת שלה (וענת היא עד היום חברה של אמא ואבא), מוקף במיכאל ואייל וקס הגבוהים ממנו בשני ראשים, באורן צדוק, ביוסי ובלירון, בצחי שגם היה שכן שלנו, באחים ברמן, באבישג המכונה "שישה" (שעד היום אנו בקשר מצוין), ברותי ובהדס, הדס גדרון שגולן כה אהב, וכמובן - צורי, חברו הטוב ביותר של גולן. צורי היקר, שאותו אנו אוהבים. ממש כאן, בבניין מאחוריי, אני זוכר שעות וימים ארוכים של בילוי בביתו של צורי, כאשר אני משחק עם רותם אחיו, ושנינו יחד "מנדנדים" לשני ידידי הנפש האלו, גולן וצורי. והם באהבה ובסבלנות דואגים לנו ומשתפים אותנו. גולן וצורי "הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו". צורי היקר והאהוב, לעד נזכור אותך איתנו, ביחד עם גולן.

גולן, יש המון זיכרונות טובים, נשכחים ובלתי נשכחים, מאותה ילדות כאן ברחוב בר כוכבא. תקופה שכנראה סיפקה לי ילדות רק לשבע שנים וחצי. אני חושב שלאחר מכן כבר לא ידעתי מה זה להיות ילד.

עד היום אני חושב למה היה הופך אותו ילד שהיום היה צריך להיות בן שלושים ותשע, ילד שכבר בהיותו בן שמונה "חיסל" בנשימה אחת את מדף הספרים של תלמידי כיתה ו', ובאותה נשימה ידע בעל-פה את סגל השחקנים של בית"ר ומהו מספרו של כל שחקן. שילוב מאוד מיוחד של ילד מופלא שאיננו איתנו כל כך הרבה זמן. לעיתים נדמה כאילו מעולם לא היה איתנו...

כל כך רחוק, כל כך מזמן. גילי נולד מאז, עברנו דירה לאבו טור, הפכתי לנער ולבחור, התגייסתי לצבא, טיילתי, למדתי, אני עובד, הקמתי משפחה משלי, משפחה נפלאה, מיכל המקסימה ושתי בנותינו, רוני ושירי, שהן כל חיי, האחייניות שלך.

הדס בגרה, סיימה צבא, התחתנה באושר עם יניב הנהדר, הקימו בית לתפארת והביאו לעולם שלוש בנות נהדרות, מאיה, ענבל ועמית, גם הן אחייניות שלך.

אמא ואבא הפכו מהורים צעירים לסבתא וסבא לחמש נכדות.

גילי, אחינו הקטן, גדל בדרכו שלו, בדרך מצוינת שהתווה לעצמו, כילד טוב וכנער קסום שאין מילים לתאר איך הפך לגבר אמיתי, מנהיג, אציל, צנוע, נעים הליכות ושובה לב. אחיך הקטן גדל לתפארת. גילי התגייס לחיל השריון ונהרג ברמאללה בהיותו בן עשרים.

שלושים שנים וזה המון זמן, אכן המון זמן עבר, והרבה דברים קרו מאז הצעדה, צעדת ירושלים, שבסיומה לקחו אותי למעלות דפנה ואחר כך הביתה. ולמחרת בבוקר, דקות לפני ההלוויה, הסבירו לי שאתה מת. בסה"כ הייתי בן שבע וחצי, ולא ידעתי  מה עושים, איך עושים. פשוט גדלתי אל תוך מציאות מטורפת  כבן הגדול, אבל לא הבכור.

המון דברים קרו מאז. ועם השנים, יותר ויותר מחשבות עוברות לי בראש מדי יום...

בשבוע שעבר ציינו וחגגנו את יום ירושלים. ירושלים מכורתנו, עירנו האהובה, בה נולדנו, בה גדלנו, בה אנו חיים ומתקיימים, בה אנו עצובים ובה אנו שמחים. יום ירושלים תמיד מתחבר אל גולן ואל היום בו הוא נספה בתאונה. גולן צעד בראש מורם ובגאווה, באהבה ובשמחה, ביחד עם חברינו ובני המשפחה את צעדות "עלייה לרגל" ואת צעדות "סובו ציון והקיפוה".

החיבור ליום ירושלים הוא בלתי נמנע. האהבה הגדולה של גולן לעיר, לאותה עיר בה סיים את חייו הקצרים בצעדת ירושלים בציון שלוש עשרה שנים לאיחודה. גולן, שנולד בירושלים, חי בירושלים, אוהד שרוף של בית"ר ירושלים, ילד בן תשע, שברגליו הזעירות ובצעדיו הקטנים עלה לרגל, הקיף את העיר שחוברה לה יחדיו וקיים את מצוות "סובו ציון והקיפוה". בכך הגן גולן על ירושלים ושמר על חומותיה, וכמו גילי, גם גולן ילד קטן בן תשע שנים שומר חומות ירושלים. וכשהשיר "שומר החומות" מתנגן, שניכם - גולן וגילי, אחיי האהובים -  עולים מולי וניצבים ואני רואה אתכם ביחד. אתם, שלא הכרתם בחייכם, עכשיו מחוברים היטב ושומרים עלינו, שומרים על ירושלים.

 

גולן, אני אוהב אותך מאוד ומתגעגע.

כולנו זוכרים אותך.

עצוב וכואב  / יואב אלקלעי
לצערי הרב, כשהייתי בכיתה ז
עם עוד חברים, וצפינו בתאונה המחרידה, משאית לילנד כתומה
מיכלית ישנה עם נהג ערבי בגת שמנים יהי זכרו ברוך
הברכיים רעדו והמראה לא ישכח לעולם.

בנפול גולן  / דב ליפשיץ
בין עיר וחומות
קינה עלי מות
מול שכול ירושלם
לב אנוש אינו שלם
כי
נקטף פרח לב זהב
באמצע חייו,
אמצע חייו

נשמתו אל על
תתרומם אל יה
מול הר המוריה
הר המוריה.

המגדלים קומתם השפילו
אבוקות העיר האפילו
חיות הקודש נדם קולן
בנפול גולן
בנפול גולן

דברים לזכרו של גולן (15.5.02)  / אייל בן-מלך

חלפו 22 שנים מאז הלכת מאיתנו גולן, וימי הזיכרון שלך שנה אחרי שנה נכנסו לסדר היום הקבוע שלנו. ימים אלו הם חלק בלתי נפרד מאורח חיינו, ואורח חיים זה מאז עזיבתך הוא כאילו מובן מאליו.

שנות האבל חולפות, גולן, ונדמה שעם חלוף השנים אנו יודעים יותר לחיות עם זה ולהתגבר על הכאב הנורא. היום, גולן, הרגשה זו מתנפצת לנו בפנים.

חלף זמן רב וביום הזיכרון ה- 22 שלך הכאב הוא עצום. גילי, אחינו הקטן והאהוב, שללא ידיעתך היה הנדבך העיקרי בקיום חיינו החדשים, ולו רק בזכות היותו גילי - נלקח מאיתנו לפני ארבעה חודשים. אירוע נורא זה היכה בנו כמכת ברק אחת בעלת עוצמה אדירה והחזירה אותנו לאסון שלך. גולן יקר, אנו מתאבלים על גילי בקושי ארבעה חודשים ועכשיו מקיימים את יום הזיכרון שלך והכל כל כך קשה, קשה מאוד, אנחנו פשוט לא מספיקים. בימים טרופים אלו, ימים אשר הכל עובר לידינו, ימים אשר לכאורה אנו מנהלים חיים רגילים, הכל מתערבב ביחד: הזיכרונות, השמות, התמונות, התכונות שלכם, הקברים והגעגועים עד שפשוט יש רצון עז לצרוח ללא מעצורים והכל, גולן, כל כך מבלבל.

בגרתי מאז היותי בן שבע שנים וחצי, אותו יום ארור בו התבשרתי על מות אחי הבכור, וכך חייתי עם חסרונך כילד המקבל את המצב הקיים שנחת עליו. כך העברתי את שנות הילדות, הנערות והבחרות שלי. בגרות זו, גולן, גרמה לשינוי באופן החשיבה שלי לגבי אובדן אח בכור בגיל כל כך צעיר. לאחר 22 שנים אני מתאבל עליך אחרת. קיבלתי בגרות זו, גולן, לא בזכות אותן 22 שנים, אלא בעטיו של זעזוע שני - היום הארור בחיי, היום בו גילי נפל. ומאז, גולן, גם המחשבה על אובדנך שונה, הכל הרבה יותר בוגר, הרבה יותר כואב והרבה יותר לא מובן.

לאורך שנים היה בי צער רב שאתה וגילי, שני אחיי, לא זכיתם להכיר זה את זה ואף לא להיפגש, ואולי עכשיו, אהובים שלי, אתם נמצאים ביחד. יכול להיות שזה היה מחויב המציאות - המפגש הזה שלכם.

מוזר, גולן, לעמוד מול הקבר שלך בלי גילי, גילי המקסים שעומד שם ומחזיק את אמא והדס, גילי שנכנס אל תוך החלל הענק שהשארת והעצב העצום. גילי מחובר אליך בקשר שלא ניתן להתירו לעולם ואתם הפכתם במותכם לגוף אחד.

גולן אהוב, אנחנו לא שוכחים אותך ולעולם לא נשכח, אבל המטען, המטעו אותו אנו נושאים, אמא, אבא, הדס ואני כבד מאוד, כל כך כבד שלעיתים נדמה שאין אנו יכולים לקום עם משקלן שכזה היושב עלינו, שנמצא בתוכנו תמיד. זהו מטען רב עוצמה של אובדן שני בנים ואחים אהובים והכל בלתי מובן, בלתי נתפס ולא מתקבל על הדעת.

אנו נושאים מטען זה ומשתדלים להמשיך הלאה. קשה מאוד אבל כנראה שאפשר וההורים עושים זאת בגבורה רבה. ואתם? אתם אחים שלי, אתם תמיד איתנו, בכל צעד, בכל נשימה, ברגעי שמחה שעוד נותרו, ברגעי העצב המתרבים, בערבי שבת וחג, בימי חול שגרתיים - תמיד איתנו, ולנצח.

את גילי, שגדל ונבנה לתפארת ממש, אני מניח שאתה כבר מכיר ומבין מדוע הוא כל כך אהוב ועד כמה תכונותיו הן ייחודיות אני מקווה שלמעלה אתה מתבונן ורואה איזה הורים נפלאים יש לנו, איך למרות הכל הם מתקיימים ומקיימים אותנו באהבה ובגבורה. אמא ואבא שלנו ראויים לכל הטוב שבעולם וכל עוד נוכל, זה מה שניתן להם.

הדס התחתנה בקיץ ויש לה את יניב שהוא בעל מקסים. יש לנו אחות שהיא המון ! אני מוצא את עצמי בזמן האחרון מדבר על הדס הרבה, וכל מילה שנאמרת מלווה בגאווה אמיתית. גם אני מנסה לחיות חיים נורמליים וטובים לכאורה, ויש אף ימים שאולי טוב לי בהם.

איננו יודעים ואף לא יכולים לדעת מה קורה אצלכם למעלה, אך שני דברים חשובים מאוד לי אליך: דע לך, גולן, שאנו אוהבים אותך מאוד וזיכרונך לא ימוש מאיתנו לעד. הדבר השני הוא בקשה אישית שלי כלפיך כאחי הבכור והנערץ: אני מבקש שתשמור, תדאג ותדריך את אחינו הקטן גילי.

אנחנו נהיה בסדר ועוד נתחזק !

הגעגוע השנה חזק מתמיד.

שלך לנצח,

אמא, אבא, הדס ואייל.

דברים לזכרו של גולן (9.6.05)  / אייל בן-מלך

עברו 25 שנים מאז שגולן אחי הבכור נהרג. בין הדברים שגולן אהב נמצאת ירושלים. גולן אהב מאוד פעילות גופנית ואהב מאוד חיי שיתוף וחברה. אהבות אלו של גולן התחברו לצעדת ירושלים "סובו ציון והקיפוה", צעדה אותה מאוד אהב וחיכה לה בכמיהה רבה, ובליווי של משפחה וחברים התמיד להשתתף בה שנה אחר שנה. שם, בעודו צועד בעיר אותה אהב, מצא את מותו. בן 9, כמעט... היה גולן כשנדרס על ידי משאית בעת חציית הכביש למרגלות הר הזיתים במהלך הצעדה.

אני מוכרח לציין שאני מאוד מתרגש לדבר על גולן דווקא כאן בבית הספר "גבעת שפירא א", שלימים נקרא "יאנוש קורצ'אק". השכונה הזאת, המבנה הזה ומגרש המשחקים, אבל בעיקר הספרייה כאן, נותנים לי עוצמות חזקות בהתחברות אל אחי הבכור ומעלים בי זיכרונות עמוקים מהתקופה ההיא, ודמותו ממש עומדת אל מול עיניי כאן בספרייה. אני חושב שאין מקום יותר טוב להנציח בו את זכרו. גולן אמנם ילד, אבל איש ספר!

עולים וצפים בי זיכרונות של ילדות שנקטעה עבורי בגיל 7 וחצי. כבר בגיל זה הפכתי להיות אח שכול ובעקבות זה לבן הגדול במשפחה שעם חלוף השנים ובראייה מפוכחת לאחור, אירוע זה השפיע עלי מאוד ובנה אותי בצורה אחרת מאשר לגדול בן שני וילד סנדביץ' במשפחה נורמלית.

כאן, במקום הזה, שאני מאוד מאוד אוהב, תלמיד בכיתה ב'3 של המורה שיפי, כנראה הפכתי מילד לאיש מבוגר.

גולן, תלמיד בכיתה ג' של המורה ענת, שכיתתו הייתה ממש כאן, איפה שהספרייה, ואני ממול תלמיד בכיתה ב'. יחד הולכים לבית הספר, נפגשים בהפסקות בדרך כלל במגרש הכדורגל שעבר מאז שינויים ומיקום, כמעט תמיד חוזרים יחד הביתה. אני עומד כאן ונזכר עד כמה גולן היה דמות מרכזית ומובילה בחיי החברה והלימודים.

גולן אהב מאוד ללמוד ועוד יותר אהב לקרוא, לקרוא המון, להעמיק ולדעת. לשבת שעות בספרייה ולחסל את הספרים של כיתות ו' ולהמליץ לחבריו מה כדאי לקרוא ומשם לגלוש למשחקי הכדורגל והמחניים, וכמובן גם שם להתבלט מעל כולם. עוד אני זוכר את גולן כותב, ממציא ומצייר עם צורי ז"ל, חברו הטוב והנאמן, את סדרת "איש קיש", לא שוכח שיש לו את אייל אחיו הקטן להחזיר הביתה, ובבית להיות בן בכור, מנומס ומכבד את הוריו, שגאה באחותו הקטנה הדס ולזכות באהבתו הרבה ובחברותו של בן דודו הגדול ארז. והכל בטרם מלאו לגולן 9 שנים.

כאשר אני מביט אחורה אני מגלה שאני מעריץ את אחי הגדול ומבין שגם בהיותי ילד בן 7, עוד כשהייתי האח הקטן של גולן, הערצתי אותו מאוד.

 

באנו לכאן היום, גולן אהוב, ביום הזיכרון הפרטי שלך, כדי שלא רק אנחנו ניזכר בך, אלא גם המשפחה המחבקת שלנו והחברים הקרובים. בחלוף כל כך הרבה שנים, הזיכרון והרגשות הופכים מעורפלים, אבל הכאב הולך, מתעצם וגובר, וכאשר אני עומד פה הזיכרון והרגש מחודדים כתער ומפלחים את ליבי.

עברו שנים רבות מאז, גולן אהוב, ודברים השתנו. גדלנו, בגרנו, למדנו, הקמנו משפחות ובתים. החיים רצו קדימה בלי שליטה ואתה נשארת בן 9, כמעט... כאן בספרייה נשארת.

דע לך שגדלנו וצמחנו בבית שבו אתה נמצא ומוזכר ותמיד לטובה ובאהבה. גילי אחינו הקטן, בן הזקונים האהוב של אמא ואבא שלא הכרת, למד להכיר אותך היטב ולגדול איתנו בצל הזיכרון והגעגועים אליך.

אתה כבר יודע שגילי נהרג בפעילות מבצעית ברמאללה במדי צה"ל, שומר ומגן על חומות ירושלים עירנו האהובה, אותה עיר שאתה ברגליך הקטנות גם שמרת עליה באהבתך ובצעידותיך.

הכאב בנפילתו של גילי הוא רב ועצום, ובי הוא הכה גם 22 שנים אחורה לאובדן אחי הגדול שלא ידעתי כיצד להתאבל עליו ומהו אותו כאב. מאז שגילי נהרג, למדתי גולן מהו כאב ועוצמתו ומהו אובדן, ומאז אני מתאבל עליך וכואב אותך שבעתיים.

 

ספגנו מכות קשות שאמורות להפיל אותנו מבלי קום. ואכן זה כך !!! אבל ישנם כוחות מסתוריים שנשגב מבינתנו להבין אותם, כוחות שלקחו לנו אותך ואת גילי, שדואגים לנו ונותנים לנו לחיות ולהתעודד לצד המוות שנמצא בתוכנו לעד !!

הכוחות האלו הגיעו אלינו כמלאכים טובים בדמויות של יניב גיסך, בעלה של הדס הקטנה שהייתה בת שנתיים וחצי, של מיכל גיסתך הנהדרת שהיא אשתי האהובה, ושל מאיוש האחיינית שלך, בתם המופלאה של הדס ויניב, שלי מספיק להסתכל עליה דקה אחת וזה כבר עושה לי את היום. אכן יש גם מלאכים טובים.

המשפחה הקרובה והמחבקת והחברים הקרובים שלא עוזבים אותנו לאורך השנים, גם מהם אנו שואבים כוחות וממשיכים כדי שיהיה לנו עוד כמו מאיה.

קשה לי לחשוב מה היה קורה אילו היית עכשיו איתנו.. עוד מעט בן 34. זה כואב וקשה. אמנם עברו 25 שנים אבל אתה רק בן 9, כמעט... וקשה לתאר בפרק זמן כזה מה היה אילו...

 

אליי תמיד באים להתייעץ ולשאול, סומכים עלי, נשענים עלי, מצפים ממני ומחכים לשמוע את דעתי. אז הכי קשה לי, כי אז אני נזכר בך, אחי הגדול והחכם, אם היית בחיים איתנו היה לי למי ללכת ולהתייעץ ולחכות למוצא פיו. אתה חסר לי.

 

אני אוהב אותך מאוד ומעריץ אותך, אחי הגדול גולן.

 

 

שלך, ותמיד זוכר

אייל

 

 

מילות פרידה לגולן מכתתנו ו/4 (1983)  / כיתה ו/4
לנו ולכם נשארו רק הזיכרונות. אוא היה חבר לכל אחד מאיתנו, הוא היה עליז מאד אהב את המולדת ואת חבריו
               יהי זיכרו ברוך איתנו לעד

                                          יפעת יעקובי



היה לי ידיד נורא נורא חביב.
שיחקתי איתו, למדתי איתו, ותכננו לעשות מחנות.
אבל הוא הלך, אבל הוא נסע לו בלי לאמר שלום.

                                          לימור גילה



גולן,
אתה שבילית איתנו שלוש שנים וקצת
אתה שהיית אחד משלנו,
חווית עימנו שימחה, וגם עצב מעט.
אחרי כל הדברים האלה,
נעלמת ולא חזרת לעולם,
ולפני שנעזוב את בית סיפרינו
נאמר כמה מילות פרידה
                            גולן